התמונות שתליתם גבוה מדי הן הסיבה שהקיר נראה ריק

בקצרה: תמונה נתלית כך שמרכזה נמצא בגובה העיניים, סביב 150 סנטימטר מהרצפה, ולא במרכז השטח הפנוי שנשאר מעל הרהיט. תלייה גבוהה מדי מנתקת את התמונה מהרהיטים ומשאירה תחושה של קיר לא גמור.

בבתים פרטיים התמונות נתלות כמעט תמיד גבוה מדי. הסיבה פשוטה: אנשים עומדים מול הקיר, מודדים באמצע האזור הריק שנשאר מעל הספה, ושם נכנס המסמר. בגלריות עושים את זה אחרת, לפי גובה העיניים של אדם עומד, ולכן אותה תמונה נראית שם שייכת לחלל.

קראו גם: צמחייה בבית: מאיפה מתחילים · הווילון שתליתם על המשקוף מקטין לכם את החלון · השטיח שקניתם קטן מדי, וזה מה שמכווץ לכם את הסלון

המספר שעובד בכל חדר

הכלל המקצועי קובע שמרכז העבודה נמצא בגובה של 145 עד 152 סנטימטר מהרצפה. זה הממוצע של גובה העיניים, והוא הסטנדרט המקובל בתלייה מוזיאלית. מכאן החישוב: מודדים את גובה התמונה, מחלקים בשתיים, מוסיפים 150, ומחסירים את המרחק בין קצה המסגרת לנקודת התלייה בגב.

החריג היחיד הוא תמונה מעל רהיט. שם הגובה נקבע ביחס לרהיט, עם רווח של 15 עד 20 סנטימטר בין הגב של הספה או השידה לתחתית המסגרת. רווח גדול מזה שובר את הקשר ביניהם.

רוחב לפני גובה

אחרי שהגובה נסגר מגיע הרוחב, וכאן הכלל נוקשה: התמונה או הקומפוזיציה צריכות לכסות בין שני שלישים לשלושה רבעים מרוחב הרהיט שמתחתיה. תמונה קטנה מעל ספה רחבה יוצרת בדיוק את אותה בעיה שמכירים מרצפה: שטיח קטן מדי מכווץ את הסלון, ותמונה קטנה מדי מכווצת את הקיר.

אם יש לכם כמה פריטים קטנים, אל תפזרו אותם. סדרו אותם כקבוצה אחת עם רווחים של 5 עד 8 סנטימטר, ומרכז הקבוצה כולה בגובה 150. הקבוצה מתנהגת מבחינה חזותית כמו עבודה גדולה אחת.

הקיר והאור משנים את התוצאה

על קיר בהיר מסגרת כהה בולטת, ועל קיר כהה היא נעלמת. זאת סיבה נוספת לבחור את המסגרת אחרי הצביעה ולא לפני, ובמיוחד בחדרים שבהם קיר כהה עובד לטובת החדר. על קיר כזה מסגרת בהירה או עץ טבעי מחזירים את הניגוד.

גם האור קובע. תמונה שתלויה מתחת לנורה אחת במרכז התקרה מקבלת ברק על הזכוכית ואזורים כבויים בשוליים, וזה אותו מקור לבעיה שבגללו הסלון מרגיש כמו משרד. גוף תאורה מכוון בזווית של כ-30 מעלות מצמצם את ההחזר.

סדר העבודה לפני שמקדחים

• גזרו נייר בגודל התמונה והדביקו אותו לקיר עם נייר דבק.
• שבו על הספה ובדקו את הגובה גם מהתנוחה הזאת.
• סמנו את נקודת התלייה ולא את מרכז המסגרת.
• השתמשו בשני ווים במקום אחד. זה מונע מהתמונה להתעקם שוב ושוב.
• בקיר גבס קחו דיבל פרפר לכל עבודה שמעל שני קילו.

הסטנדרט הזה לא נולד בבית פרטי. הוא הגיע מהעולם של גלריה לאמנות, שבו תלייה בגובה עיניים אחיד היא תנאי לצפייה נוחה.

מדדו עכשיו את התמונה שתלויה אצלכם בסלון. אם המרכז שלה מעל 160 סנטימטר, הורידו אותה עשרה סנטימטר ותראו את ההבדל באותו רגע.